כל אובדן של אדם קרוב הוא קשה, אבל אובדן בעקבות התאבדות הוא קשה אף יותר ופעמים רבות מותיר את המשפחה עם שאלות לא פתורות ורגשי אשמה.
אחת השאלות שמטרידות את המשפחה היא השמועה על כך שמתאבדים נקברים מחוץ לגדר.
היהדות רואה את קדושת החיים כערך עליון ומשאירה את ההחלטה על סיומם בידי בורא העולם. פגיעה של אדם בחייו שלו נחשבת לאחד המעשים החמורים, כמעט בדרגה של רצח.
מי נחשב כמתאבד?
חשוב להסביר שההלכה מגדירה מתאבד באופן שונה מהמובן הפשטני של המילה. לא כל מי שלקח את חייו בידיו נחשב למתאבד מהזווית הראייה ההלכתית.
כך למשל מי שעשה זאת תחת השפעת חומרים משני תודעה כמו סמים אלכוהול או תרופות פסיכיאטריות, גם אנשים שסבלו ממחלת נפש, לא יחשבו כמתאבדים וזאת מכיוון שיש סבירות גבוהה שלא היו לגמרי מודעים למעשיהם בעת שפגעו בעצמם.
היכן קוברים?
מי שבכל זאת הוגדר כמתאבד על פי ההלכה, לא נקבר מחוץ לגדר. למעשה אף אחד לא נקבר מחוץ לגדר של בית העלמין. המושג מחוץ לגדר הוא ביטוי הלכתי ולא מעשי.
אבל כאות מחאה על הבחירה של האדם לשלוח יד בנפשו, לעיתים נקברים מתאבדים בשורה נפרדת או באזור נפרד. סיבה נוספת לכך היא שיש אנשים שנלחמים על חייהם "עד טיפת הדם האחרונה", בכל הדרכים האפשריות וגם כשנדמה ש"כלו כל הקיצים" ולפעמים הם עשויים להרגיש שלא בנוח להיקבר ליד אדם שבחר לסיים את חייו בעצמו.
על כל פנים ההפרדה הזו בדרך כלל איננה נראית לעין ומאחר שהמצבות לא מספרות את סיבת הפטירה אין דרך לדעת עליה.
